“מיליוני בני אדם שואפים לחיות לנצח, למרות שרובם לא יודעים מה לעשות עם עצמם בסוף שבוע גשום.” סוזן ארץ.
בעיית ניהול הזמן חוצה גבולות. היא בוודאי לא שייכת רק לסטודנט או לסטודנטית בטכניון. בכלל, היא לא שייכת לאוניברסיטה, או לשכבת גיל, דת, וכו’. בעיית ניהול הזמן מופיעה כמעט בכל מקום בחיינו. יש מקומות שבהם בעיית ניהול הזמן נראית מובנת מאליה, כמו העבודה או הלימודים. ישנם גם מקומות בהם אנחנו נוטים להתכחש לבעיית ניהול הזמן כמו משפחה, או מערכות יחסים. רבים חושבים שהיכולת לנהל זמן אינה קיימת בהם, ושגורלם לקבל חבטות בבטן מהלו”ז שלהם נחרץ עוד לפני שלמדו את המילים הראשונות שלהם. בפרק זה אנסה לשכנע אתכם שזה בכלל לא עניין של יכולת, ונושאים כמו חשבון דיפרנציאלי או הסיבות לפרוץ המהפכה הצרפתית הם הרבה יותר מסובכים. באופן כללי, ניהול זמן, כמו עוד הרבה “יכולות” דומות לו הופך להיות דומיננטי בחיינו כאשר אנחנו בוחרים בכך. אבל הדיון הפילוסופי העוסק בבחירות שלנו יכוסה בספרים אחרים, ולא פה. אני מניח שאם הגעתם לכאן, השתכנעתם בדרך כלשהי שאתם רוצים לשפר את יכולות ניהול הזמן שלכם, וכנראה השתכנעתם שיש לי משהו לספר בנושא.
פרק זה יחולק לארבעה חלקים. בחלק הראשון אספר (כהרגלי) סיפור שיסביר כיצד אדם שבחיים לא טרח לפתוח יומן, וסרב בכמעט אלימות לכתוב לו”ז בטענה שזה יפגע בספונטניות שלו, גילה כי הדברים לא כל כך פשוטים כמו שהם נראים. אם אתם ממש לחוצים בזמן (הנחה הגיונית בפרק זה), אתם יכולים לדלג ישר לחלק השני. בחלק השני אתאר מה הן שלוש אבני היסוד (בעיני) שמרכיבות כל שיטה או מערכת לניהול זמן. בחלק השלישי, אחלוק אתכם כיצד אני ניהלתי את הזמן שלי כסטודנט לתואר ראשון בטכניון. גם כאן, זו אינה תורה מסיני (אף שרבים מוצאים אותה שימושית במיוחד), והמטרה של החלק השלישי היא לתת לכם רעיונות כיצד ליישם את שלוש אבני היסוד בשיטות שלכם. בחלק הרביעי והאחרון, אחלוק אתכם עוד כמה רעיונות חזקים במיוחד לכתיבת לוז עמיד יותר וגמיש יותר. לבסוף אסכם בקצרה את כל הפרק, שיהיה ככה משהו נחמד לגזור ולתלות על המקרר.
אובדן התמימות
בכיתה י’ נכשלתי במתמטיקה. כן, אותו בחור חביב שכתב אתר כיצד לעבור את קורס החדו”א שלכם בהצלחה נכשל בכבודו ובעצמו במתמטיקה בימי התיכון הזוהרים שלו. בדיעבד, זה לא קרה ככה כרעם ביום בהיר. לכיתה י’ קדמה כיתה ט’, ובכיתה ט’ את כל שיעורי המתמטיקה שלי העברתי עם שותפי לשולחן עידו בשיחות על איך להתחיל עם בנות1. וכך לא למדתי לא פרבולות, ולא גאומטריה, ולא בעיות תנועה. אז זה די ברור מדוע קיבלתי 51 באותו מבחן במתמטיקה בתחילת כיתה י’. זה פחות ברור אולי איך הגעתי כמה שנים אחרי ללמד אינפי 1מ’ בטכניון וליצור את האתר הזה, אבל זה סיפור ארוך ממנו נשמע היום רק את החלק הרלוונטי.
למזלי, התיכון בו למדתי (תיכון בן-צבי בקריית אונו), תמך בי כתלמיד פחות מוצלח. ממש באותו היום בו קיבלתי את הציון, נקבעה לי פגישה קבועה עם שרון היועצת בכל יום רביעי ב-7:30 בבוקר. מטרת הפגישה: להפוך לתלמיד טוב יותר. אותה יועצת גילתה בי בעיה עמוקה יותר מהתעניינות בבנות במקום בפרבולות. אני, בדומה לרבים מכם, לא נהגתי לעשות שיעורי בית עד התיכון, וגם לא כל כך למדתי למבחנים. הספיק לי לשבת בכיתה ולהתעניין בחומר, וזה עשה את העבודה2. אבל התיכון (בדומה לאוניברסיטה) הוא קפיצת מדרגה גדולה מאוד. החומר נהיה קשה יותר, ולומדים הרבה יותר מהר. הטריק הנחמד שלי של לשבת בכיתה ולהתעניין כבר לא הספיק, והייתי צריך ללכלך את הידיים. הייתי צריך ללמוד איך ללמוד. על שיטות למידה טובות תוכלו לקרוא בחלק הלמידה של האתר.
אז צריך ללמוד ללמוד. ובזמן שלומדים ללמוד, צריך למצוא זמן ללמוד. וזמן לא היה לי. כשהגעתי לכיתה י’ התחלתי להדריך בצופים, המשכתי ללמוד פסנתר, ניסיתי לפתח קריירת DJ צעיר, וגם לקחת חלק באיזו תכנית טכנולוגית. כל הפעילויות האלו (בנוסף לפעילויות טריוויאליות כמו משפחה וחברים) לקחו ממני זמן רב. בנוסף להכל, עכשיו הייתי צריך להתחיל גם ללמוד! הבעיה העיקרית שעלתה בפגישות שלי עם היועצת הייתה מציאת זמן – ניהול זמן. בערך כל שבועיים, מצאתי את עצמי במשבר “חוסר הספקים”. לא רק שלא הצלחתי למצוא את הזמן ללמוד, הייתי גם בפיגור בפעילויות אחרות שלי, והזנחתי הרבה דברים שרציתי לעשות.
היועצת הציגה בפניי כמה שיטות בסיסיות בניהול זמן, שאמורות לתת ביצועים סבירים על בעיות ניהול זמן קלות. שיטות כמו תעדוף משימות לפי רצון אישי וחשיבות, וכתיבת לו”ז בסיסית. יחד עם היועצת, כתבנו על דף את כל המשימות העיקריות שאני צריך לעשות בכל תחומי הפעילות שלי, והענקנו לכל משימה ציון משוקלל על פי החשיבות שלה והרצון שלי לעשות אותה. לאחר מכן היועצת הניחה בפניי דף שנראה בדיוק ככה:
ויחד איתה סימנו את כל המשימות שלי על הדף ומתי אני אעשה אותן. היא גם נתנה לי לוח זמנים חודשי כזה עליו סימנתי משימות גדולות (כמות עבודות הגשה ומבחנים), וכמו כן סימנתי מתי אתחיל להתעסק במשימות אלו.
חשוב לציין שבתור אחד שניסה לעשות ג’אגלינג בין פעיליות רבות כל יום, התנגדתי מאוד לכתיבת לו”ז. חשבתי שזה יהרוס לי את הספונטניות. מה אם יציעו לי ללכת לים כשאני קבעתי לעשות שיעורי בית במתמטיקה? מה אני פשוט אשאר לעשות שיעורי בית? אבל הציונים שלי לא אפשרו לי להעלות טיעוני נגד כאלו, והלכתי בעקבות היועצת. מהר מאוד גיליתי שאני לא באמת בחור כזה ספונטני, ולוח הזמנים שלי הוא למעשה מפוצץ רוב הזמן. מנגד, גיליתי שעל ידי תכנון זמן נכון, אני יכול לקבוע לעצמי יותר פעילויות מבלי לחשוש שאאחר בכל אחת מהפעילויות האחרות שאני עושה. בעצם, התחייבות ללו”ז (ברמה כלשהי) הפכה אותי מאדם פחות ספונטני לאדם יותר אקטיבי. אולי עשיתי פחות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, אבל מנגד עשיתי יותר ממה שאני רוצה.
חודש לאחר הכישלון שלי, כבר הייתי באמצע השלמות לכל החומר שהפסדתי. את ההשלמות עשיתי בעצמי ובזמן שלי, ולא כחלק משיעורי המתמטיקה בתיכון (שכבר התקדמו הרבה מאז החומר של כיתה ט’). במבחן השני של השנה אחרי הכשלון כבר קיבלתי 76. בסוף השנה כבר קיבלתי 95, ואת הבגרות שלי סיימתי בציון 98. בשלב הזה כבר היה לי ברור – שיטות הלמידה וניהול הזמן הן שהובילו אותי להצלחה. בשנה השנייה כבר לא נפגשתי עם היועצת, אבל היא כבר עשתה את שלה. לאורך הזמן המשכתי לשפר את שיטות הלמידה וניהול הזמן שלי, כך שיתאימו לקשיים החדשים שצצו, וגם יאפשרו לי להעלות את רמת האקטיביות שלי.
את אותן שיטות לקחתי איתי לאוניברסיטה. האם הן עבדו? לא ממש. האוניברסיטה דרשה ממני הרבה יותר זמן משדרש ממני התיכון, והתקשתי יותר ויותר לעמוד במשימות שלי, שלא לדבר על לתחזק תחביבים אחרים. האם התרגשתי מזה? לא ממש. זה אכן מבאס לא לעמוד במשימות ולא להבין את החומר, אבל היה לי ברור שזו בדיוק אותה בעיה בה ניתקלתי בתיכון. הפעם אני בלי היועצת, אבל כן חמוש בשיטות העבר שלי. לאט לאט הסקתי מסקנות מכל כישלון קטן, ושיפרתי שוב את שיטות הלמידה ושיטות ניהול הזמן. עם הזמן לוח הזמן (כמו האחד ששרון היועצת נתנה לי) עבר מהכתב אל המחשב, מה שאיפשר לשנות אותו יותר בקלות. תעדוף המשימות נעשה לעיתים קרובות יותר, ושיטות הלמידה שודרגו. מכשלונות בבחני האמצע, הגעתי להצלחות ברוב המבחנים שלי בשנה הראשונה. בשנה השנייה כבר הצלחתי לשלב תחביבים חזרה כמו נגינה בפסנתר וספורט בנוסף ללימודים. ושוב היה לי ברור – שיטות הלמידה וניהול הזמן הן שהובילו אותי להצלחה.
על אף שהשיטות שלי לניהול זמן משתנות על בסיס חודשי ותובנות חדשות מופיעות על בסיס שבועי, לאחר מחשבה עמוקה הצלחתי לזקק שלוש אבני יסוד שתמיד הופיעו בכל גרסה של ניהול הזמן שלי. כבר אמרתי קודם, אני לא טוען שהשיטות שלי יעזרו לכל אחד, אולי אפילו אני היחיד שמרוויח מהן. אבל אני חושב שאבני היסוד האלו חייבות להופיע בכל שיטה לניהול זמן באשר היא. אז מה הן אותן שלוש אבני יסוד?
המשיכו לחלק הבא